שנה שלמה הכינו את בני ישראל לרגל יציאתם למסע לארץ ישראל.
ועכשיו, אחרי שנתנו להם את "חוברת ההרכבה" של איקאה, המדריך לנודד המתחיל, הם סוף סוף יכולים להתחיל את המסע.
זה לא ייקח יום ולא יומיים, אולי יותר דור או שניים.
אם הם לא יראו בדמיונם את ארץ ישראל ונפלאותיה, אם לא יהיה להם חזון ברור של המטרה אליה הם צועדים, אין סיכוי שהם יצלחו את הדרך.
רק עבור חלום גדול ומוחשי אנשים מסוגלים לצעוד 40 שנה, ועוד במדבר.
לא על גדות הדנובה, לא במדרוני הפיורדים, אלא בחום ובשרב, בתנאים לא תנאים ששורים במדבר.
מרגע שאנחנו נולדים, אנחנו ישר משובצים לתוך "קורס ההכנה הלא מוצהר לחיים".
כל הורה בדרכו, כל משפחה באופיה, מכינים את הילד או את הילדה לעולם.
והמטרה היא, שביום מן הימים, ועדיף לפני שיעברו 40 שנה, יהפוך העולל לאיש, והפעוטה לאשה, לבוגרים עצמאיים ואינדיבידואלים עם יכולת קיומית וחוסן נפשי ופיזי, יכולת קבלת החלטות, ערכים טובים ובריאות תקינה.
ולהורה שלא רואה את המטרה הסופית באופן בוהק ומדויק, יהיה קשה יותר לתת כלים חיוניים לילדו לקראת צאתו למסע החיים.
ויש שצולחים את המסע, ולאחר 40 שנה מגיעים ל"ארץ ישראל" שלהם. סוף-סוף מגיעים אל הטוב והנחת.
אך רק מי שיראה זאת יוכל לנוח מן המסע ולהתנדנד על ערסלי חייו בחיוך.
ומי שלא רואה, אותם אנשים שאינם מסופקים לעולם ותמיד חושקים בדשא של השני, עליהם נגזר להמשיך ולסוב בתוך ספירלת חייהם האומללה.
מה שבטוח הוא, שכל כלי וכל אתגר, כל מהמורה בדרך בה אנחנו הולכים ופועלים, כל אלו מעצבים את דמותנו ומחדדים את אישיותנו, לטוב ולרע.
כל שיעור שאנו לומדים, כל סיפור וכל שיחה, כל אסון וכל ברכה, גורמים לנו להפוך לבעלי ניסיון, למיטיבי לכת.
וכל זאת בכדי שכשנכנס ל"מדינתנו", נוכל להמשיך גם אנו וללמד את ילדינו.
אז, דרך צלחה, המפתחות בפנים.
ונראה מה יקרה בעוד כמה שנים. למשל, ארבעים.
(במדבר תשעט)
דרך צלחה
השארת תגובה